<h1>רבינו ירוחם מישרים נט"ו ח"ג</h1>
<h2>דף ה:</h2>
דין שטעה וחייב שבועה למי שאינו חיי' ועשה פשרה עם בעל דינו כדי שלא ישבע ואחר כך ידע שלא הי' חייב שבועה אפילו קנו מידו על הפשרה אינו כלום שלא קבל למחול או ליתן אלא ליפטר מן השבועה שחייבוהו שלא כדין והרי הפשרה בטעות וכל קנין בטעות חוזר כדא' בתרא [מ"א ע"א] בגטין [י"ד ע"א] וכן כתבו הגאונים וכן כת' הרמב"ם ז"ל וכן כתב רב אלפס בתשוב'. מי שחייבוהו בית דין שבועה חמורה ועשה פשרה ואחר כך ראו בית דין שלא היה עליו אלא חרם סתם יכול לחזור דהוה לי' קנין בטעות. וכן מי שנתחייב שבועה ונתן ממון כדי שלא ישבע ומצא ראיה או שעשו פשרה לפחות ממה שתבעו ואח"כ מצא ראיה מכל התביעה מפשרה בטלה וכיון שנתחייב בממון אין כאן שבוע' ואם עשו פשרה ולא הזכירו השבועה הפשרה קיימת וכ"כ כיוצא בזה.
<h2>דף ו.</h2>
פשר' אפי' בפני חד וצריך שני' להיות עדים. וצריכא קנין אפילו בפני בית דין של שלשה אינו כלום בלא קנין וכן הסכימו רוב הפוסקים וכן כתב רב אלפס כי אפילו בפני שלשה צריכה קנין וכן כתב הר"מ במז"ל אבל רבי מאיר כתב כי בפני שלשה אינה צריכה קנין וצריכה קנין אפי' בפני שלשה. וצריכא קנין אפילו במחול לך מה שאין כן במחילה דעלמא ואפילו הודיעוהו הפשרה שרגילין הפשרנים לאיים על הכתות כדי לפשר ולפיכ' צריך קנין אפילו במחול לך מה שאין כן במחילה דעלמא סנהדרין מציעא.
מחילה אינה צריכה קנין אם חייב לו שום דבר שיוכל לתפוש המחילה יכול לחזור אם לא קנו כך כתב הרא"ש וכתב רבינו אפרים דמחילה אינה צריכה קנין. וכתב רב סעדי' גאון ומחילה זו שאו' אני מוחל לך דבר זה או נותן במתנה אבל איני רוצה ליטול משלך אין זו מחילה. ובמחילה כתבו התוספות בכתובות דאין צ"ל התקבלתי אלא באמירה. ודוקא במטלטלין מועלת מחילה אבל קרקע כל היכא דאיתיה ברשות מאריה איתיה אינו מועיל אלא או מתנה או מכר וכן כת' הרשב"א. בתרא סנהדרין מציעא.
<h2>דף כט:</h2>
קנין בפני שני[ם]. ובלא עדים יועיל אם הודה ואין צריך לומר כתובו כי סתם קנין לכתיבה עומד ואם מיחה לא תכתבו כתב ר"ת וכן כתב הרא"ש דאין כותבין אבל המחייב עצמו בקנין לחבירו כותבין וכן הסכימו רוב הפוסקים. והיכא דמודו בעלי דינין דקנו מהדדי לא מצי חד מינייהו למהדר ביה אף על גב דלא הוה מילתא גבי סהדי דלא אברו סהדי אלא לשקרי ור"ת כתב דאין חלוק בזה בין קנין סודר לשאר קנינים ואפילו לדברי ר"ת שכתב שיכול למחול הקנין במקומו עומד וגבי ממשעבדי אם מודה שלא פרעו או שאמר ליה לא תפרעני אלא בעדים ומכל מקום לפי דבריו נאמן לומר פרעתי בתרא סנהדרין. אויר אינו נתפס בקנין כגון אם אמר ליה אויר חצרי או אויר חורבתי אבל צריך שישתעבד החצר או החורבה לאויר וכן אם אמר ליה מוכר חוץ מאוירה קני בתרא [ס"ג ע"ב].
